מאז עלה לקבוצת הבוגרים של עירוני קריית שמונה, אריאל שרצקי בן ה-22 שמע לא מעט על הקשר המשפחתי לסבא שלו. כיאה לאותם אנשים אשר מחפשים להסתכל על הרכילויות והדברים השליליים, היו לא מעט שפקפקו ביכולת המקצועית והיו עסוקים בלדבר.
שרצקי היה עסוק בלהוכיח במגרש: אם בשנים הראשונות שלו, הוא הציג יכולת טובה אך לא זכה לדקות משחק באופן רציף, העונה, עם ירידת הקבוצה לליגה הלאומית, הוא הפך לאחד הברומטרים החשובים במערך של המאמן שי ברדה, שנותן לו לשחק באופן רצוף ובעיקר מאמין בו.
לאחר סיבוב שלם בליגה השנייה בטיבה בישראל, גם אלו שצקצקו מבינים שמדובר בשחקן כדורגל טוב, שנמצא בהליך התקדמות משמעותי. שלושה שערים יש לקשר, שהפך למעין באנקר בהרכב של הקבוצה הצפונית בליגה הלאומית.
אריאל שרצקי עם הכדור (חג'אג' רחאל)כעת, הגיע הזמן שלו לדבר. בראיון מיוחד למדור "לאומית במוקד", הוא מדבר על ירידת הליגה והפריחה שלו העונה, החלום הגדול, מספק מונולוג כנה על השתייכותו לקבוצה שסביו משמש בה כבעלים וגם חושף: איך כמעט החליט בקיץ לעזוב ולפרוס כנפיים לעבר יעד אחר.
"בסה"כ אנחנו מרוצים מהמיקום שלנו בטבלה", הוא מתייחס לסיבוב הראשון בליגה. "צריך לזכור, שאנחנו עוברים דברים שהם לא פשוטים: שחקנים זרים שגרים במלון ונמצאים מחוץ לבית ואימונים במקומות שונים בכל שבוע. אבל מצד שני, אני מרגיש שזה גם מה שמחזק אותנו כקבוצה".
"בסוף, לפחות מבחינתי, הסיבוב הזה מתחלק ללפני המלחמה ולאחרי המלחמה. הרגשנו הכי טוב בהתחלה לשחק באצטדיון הביתי ולהיות בצפון ואחר כך היינו צריכים להסתגל למצב החדש. בהתחלה זה לא היה פשוט, אבל אנחנו מתחילים להתרגל לשגרה הזאת".
"הסיבוב מתחלק ללפני ואחרי המלחמה". שרצקי (עמרי שטיין)כמה זה מאתגר באמת? מה הדבר הכי ביזארי שאתה זוכר?
"זה לא עניין של ביזארי: אנחנו בכל שבוע מתאמנים במגרש אחר, אין לנו חדר הלבשה, אנחנו לוקחים את נעלי הכדורגל ואת הבגדים בבג'אז. חברה שלי לא מוכנה להיכנס לאוטו מרוב שיש בו ריח מכל הנעליים והבגדים (צוחק). אולי שחקנים שגרים במרכז פחות חווים את זה, אבל יש קרוב לחצי קבוצה שצריכה לגור מחוץ לבית. זה לא משנה אם אתה כדורגלן או לא, לגור מחוץ לבית לא נעים. גם בנוגע למגרש הביתי: כל משחק שאתה משחק מחוץ לבית, מבחינתך הוא משחק חוץ".
אומרים שקבוצות שיורדות ללאומית חייבות לחזור תוך שנה אחת, כי אחרת הן עלולות להיתקע שם כמה שנים כמו בני יהודה.
"זה לא עניין של זמן, אבל כל שחקן מבין שזו המטרה שלנו. זה לא בגלל שזה תוך שנה אחת, אלא פשוט כל שחקן רוצה להצליח בקריירה וכל מי שהגיע לפה מבין שהוא הגיע למועדון שרוצה לעלות ליגה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות".
אתה מרגיש שקבוצות באות במטרה לעצור את ק"ש?
"כן. בתקופה האחרונה אנחנו מרגישים את זה יותר מאשר בתחילת השנה אפילו. זה הגיוני כי אנחנו גם במקום הראשון וגם הקבוצה אולי עם השם הכי גדול בליגה הלאומית. קבוצות מגיעות נגדנו ומנסות לסגור ואפילו משנות את צורת המשחק. זה כל הזמן מאתגר מחדש והמשחקים רק הופכים לקשים ממשחק למשחק".
"קבוצות משנות את צורת המשחק נגדנו". שחקני קריית שמונה (ראובן שוורץ)התאוששת כבר מירידת הליגה?
"זה נראה שזה קרה לפני כמה שנים כבר בעקבות מה שקרה. תשמע, אני אוהד של הקבוצה מגיל קטן והייתי הולך לכל משחק. זה כאב לי גם כי אני אוהד של הקבוצה, אפילו אם לא הייתי משחק שם. זו הייתה עונה מוזרה, היינו קבוצת אמצע טבלה ומעלה מבחינת חומר השחקנים ומבחינת איך ששיחקנו בלא מעט משחקים. אבל בכדורגל יש עוד דברים שמשפיעים ובסוף ירדנו ליגה וזה מאוד כאב לי. זה כואב להיזכר בזה".
בוא נדבר עליך. אתה פריצת הסיבוב בליגה הלאומית. מה התקדם אצלך?
"אני לא חושב שמשהו השתנה בי, חוץ מזה שכל שנה אתה משתפר כשחקן. גם בשנים עברו היו לי המון רגעים יפים יחסית לכמה ששיחקתי כי אני צעיר. השנה אני מן הסתם מקבל יותר קרדיט ואני יכול יותר להראות את עצמי".
שי ברדה (המאמן) מאמין בך יותר?
"בתחילת השנה, היו לי ולשי הרבה שיחות. היו לי מחשבות בתחילת השנה על עזיבה ולא ידעתי אם אשאר פה כמעט עד פתיחת האימונים. ברגע ששי ברדה דיבר איתי, הבנתי שהכוונה היא לעלות ליגה וגם גיליתי את שי, מאמן שמבין את השחקן. פתאום מלהיות בטוח שאעזוב השתכנעתי לאט לאט להישאר".
"היו לי מחשבות על עזיבה, שי שכנע אותי להישאר". ברדה (ראובן שוורץ)"התחלתי את האימונים והרגשתי שעשיתי החלטה נכונה וחשוב שאשאר כדי לנסות לקבוצה לעלות ליגה. אני מרגיש ביטחון עם שי ומבחינה מקצועית אני חושב יותר קדימה, לעשות תנועות לרחבה. אם פעם הייתי מחפש למסור כשהייתי צריך לבעוט, היום אני יותר מחפש את השער. ככל שאתה מתבגר, אתה משתפר בקבלת ההחלטות במגרש. אתה רואה שחשוב לשי לשפר את השחקן באופן אישי ולא רק שהקבוצה תעלה ליגה. יש לנו הרבה שחקנים צעירים וחשוב שכל שחקן יתקדם ויגיע יום אחד כמה שיותר רחוק", הוסיף.
שרצקי בן ה-22, גדל במחלקת הנוער של מכבי ת"א. לצידו בשנתון ניתן היה למצוא לא מעט שחקנים שמשחקים כיום ברמות הגבוהות דוגמת עידו שחר, יואב הופמייסטר, עוז בילו וגיא מזרחי. בגיל 16, יצא לשנת השאלה במכבי נתניה ומאז, הוא בק"ש. בשנים האחרונות, הוא אף עבר להתגורר בקיבוץ דפנה הסמוך לעיר קריית שמונה.
יואב הופמייסטר (חג'אג' רחאל)"ברור שכילד זה קשה לעשות את זה, אבל אמרתי לעצמי שאגיע לשם ואראה מה הולך. אני מדבר איתך על לפני שש שנים. מאז שהגעתי התחברתי לאנשים באיזור ולשחקנים כמעין משפחה. הפך להיות לי יותר קל לגור שם והיום אני מרגיש שם בבית. זה נכון שבהתחלה היה קשה להסתגל, אבל בסה"כ אני טיפוס חברותי".
"ברור שיותר נוח שיבשלו לך, אבל הסתגלתי לחדר האוכל של הקיבוץ. זה נכון שבדיעבד, אני לוקח את זה בקלות, אבל היו לי רגשים קשים של בדידות. אני חושב שכל אחד מקריב משהו בשביל הכדורגל או בשביל קריירה אחרת. זה לא שמגיע לי כל הכבוד שהקרבתי: כדי להגיע לאנשהו בתחום בו אתה עוסק, אתה חייב לבצע הקרבה כלשהי".
בוא נדבר על הפיל הלבן בחדר. הקשר לסבא איזי. הדיבורים עוד משפיעים?
"אני יכול להגיד לך שכשהייתי עולה לבוגרים, בהתחלה הייתי מרגיש את זה, חשבתי שאני צריך להוכיח יותר. שאם אעשה טעות יסתכלו על זה יותר וידברו על זה. היום, אחרי ארבע שנים בבוגרים וכשאני יותר בוגר באופי, אני מבין ומרגיש שהחברים שלי לקבוצה והמאמן יודעים מה אני שווה ואני בטח יודע. אני לא שומע על הרבה דברים שמדברים, אבל מי שרוצה ללכלך זו זכותו וזה לא פוגע בי בשום צורה בשלב הזה שאני נמצא. יש לי חלומות גדולים ואני לא יכול להוריד רגל מהגז בגלל שאומרים משהו".
איזי שרצקי (ראובן שוורץ)איזה תהליך עברת עם עצמך?
"ללא קשר לנושא הזה, אני עובד כבר כמה שנים עם מעוז סמיה ואני חושב שכל שחקן צריך מישהו כזה כי לכל שחקן יש התמודדויות קשות. בנוגע לאיך התמודדתי בנושא הזה, אני חושב שלא באמת הייתה לי ברירה: זה היה או לשקוע למטה, או לקחת את זה כמנוף. בשנה הראשונה אולי התרגשתי, אבל זה עבר לי".
הרגשת שעושים לך עוול ולא מתרכזים באריאל השחקן?
"ברור שהיו רגעים כאלה, אבל אני מבין שאנשים מחפשים את הדברים האלה וזה פשוט חיזק אותי. אני מודה על אלו שדיברו כי זה רק חיזק אותי ונתן לי עוד מוטיבציה. ידעתי תמיד שאני שחקן טוב ואני לא יכול להגיד לך שהתקופה ההיא הייתה מעין צלקת בשבילי. היו פעמים שהרגשתי קצת עוול, אבל אני שמח מהתוצאה שנוצרה".
דיברת קודם על הרגעים ששקלת לעזוב בקיץ. למה?
"משתי סיבות: קודם כל היו לי אופציות להגיע לליגת העל אז זה תמיד משהו שעובר בראש. מהצד השני, לא רציתי להישאר בסיטואציה ששואלים אותי את השאלות על סבא שלי איזי ורציתי שיתרכזו רק בי. אמרתי לעצמי שאם יש לי הצעה מליגת העל ואפשרות להתקדם מקצועית וגם על הדרך להיות במקום שלא יוכלו להגיד עליי את הדברים שנאמרו, אז אני צריך לשקול את זה. אבל לבסוף, נשארתי בביטחון כי אני באמת כבר פחות מתרגש מהדברים הללו ויודע שאני יכול לעזור לקבוצה".
"היו לי אופציות להגיע לליגת העל". אריאל שרצקי (משמאל) בפעולה (חגי מיכאלי)סבא מדבר איתך על הקבוצה?
"הוא לא יכול לדבר על הקבוצה לידי, זה כלל ידוע בינינו במשך השנים האחרונות מאז שעליתי לקבוצת הבוגרים. שהוא איתי ועם אבא שלי הוא יודע שהוא לא יכול לדבר על הקבוצה. אנחנו מבקשים ממנו והוא מכבד את זה. מעבר לזה: תמיד אמרתי לעצמי שאם ארגיש מבחינת הסיטואציה שנוצר הרושם או שיש לי השפעה יותר משחקן אחר בקבוצה בגלל סיבות כאלה ואחרות, אעזוב. אני רוצה שאם מאמן ידבר איתי או יתייעצו איתי, זה בגלל היכולות שלי כשחקן ולא מסיבות אחרות".
אז לאן אריאל שרצקי מכוון?
"יש את המטרות הקרובות ויש את הרחוקות. אם אדבר על הקרובות, המטרה הכי חשובה היא לעלות ליגה ולהמשיך לעזור לקבוצה. אחת המטרות שלי ברגע ששמעתי שהאולימפיאדה תקפה לשנתון שלי, היא להיות שם. זה נכון שלא הייתי בנבחרת הצעירה בשלוש השנים האחרונות, אבל זה מעין חלום ומשהו שגורם לי למוטיבציה. אם תהיה לי איזושהי דרך להיכנס לסגל, אעשה הכול כדי להיות שם. אני מרגיש שאם אמשיך בעונה הטובה הזאת, אז זה יכול לקרות".
והמטרות הרחוקות?
"אני מאמין שאני יכול לשחק בקבוצה שנלחמת על תארים ומאמין שלשם אני צריך להגיע. אני גם רוצה להיות יום אחד בנבחרת ישראל, אבל מצד שני, צריך להתקדם מדרגה מדרגה ולא במהירות. כל אחד יכול להגיד לך מן הסתם, שהמטרה שלו היא לשחק בליגת האלופות במועדון גדול, אבל אני עכשיו חושב ממשחק למשחק ולא רחוק מדי. פנטזיות תמיד עוברות בראש, אבל אני מתעסק בלהשתפר משבוע לשבוע ולאן שזה יוביל אותי זה יוביל אותי".