המשחק הטעון ביותר במונדיאל בקטאר, לפחות מבחינה פוליטית, היה בסופו של דבר מפגש ספורטיבי לחלוטין. שתי המדינות אמנם פועלות זו נגד זו, אבל בניצחון 0:1 של ארצות הברית על איראן אמש (שלישי) לא היו שום קונפליקטים. זה היה רק משחק כדורגל ובסיומו הייתה נבחרת אחת שהעפילה לשמינית בגמר והרסה לאיראנים את החלום לעשות זאת לראשונה בהיסטוריה.
המפגש היה מעניין, הן בגלל שמדובר בשתי מדינות שמתנגדות האחת לשנייה והן בגלל שזה היה משחק קריטי על הכרטיס לשלב הבא במונדיאל. שורת פוליטיקאים נכנסה ברכבים יוקרתיים לאזור ה-VIP, בשמיים ריחפו מסוקים והבידוק הביטחוני היה קפדני. אלא שבאצטדיון א-ת’ומאמה לא הייתה אווירה עוינת, אוהדים הלכו יחד למשחק ללא חיכוכים והיו כאלה שאפילו הניפו את שני הדגלים בו-זמנית.
בסיום כבר היה זעם מצד האיראנים. חלק מהשחקנים ומאנשי הצוות המקצועי פנו בטענות לשופט עם פרצוף מאיים אחרי השריקה האחרונה. בחוץ, אוהדי איראן מחו על החגיגות של אוהדי ארצות הברית, והשוטרים המקומיים פעלו מהר כדי להרגיע את העניינים ולעצור את מי שלא נרגע. הקטארים רצו שהכול יעבור בשקט ובלי שום הפרעות - ואכן, הרוב המוחלט של הקהל בא לראות כדורגל, לא מלחמה.
התקציר באדיבות כאן 11 - המשדר הרשמי של מונדיאל 2022
על הדשא הכל התנהל בספורטיביות. בין השחקנים היו לחיצות ידיים, כאשר בהתחלה לא היה ברור איזו נבחרת תיגש ליריבתה קודם, ואחרי שהאיראנים לא עשו את הצעד הראשון לקראתם, היו אלה האמריקאים שהתעשתו וניגשו להושיט יד, והאיראנים לחצו את היד המושטת. מלבד כמה אירועים קטנים של אוהדים איראנים שעברו לגולה, מחאות כמעט ולא היו במשחק הזה. להפך, בסיום השחקנים האמריקאים אפילו עשו מחווה יפה כאשר הלכו לנחם חלק מהאיראנים שפרצו בבכי בעקבות ההפסד וההדחה.
המחצית הראשונה הייתה בשליטה של ארצות הברית שהגיעה להזדמנויות רבות מול השער אך לא ניצלה אותן, ובמחצית בשנייה זו הייתה נבחרת איראן שהייתה יכולה להשוות ולקחת את הכרטיס לשמינית הגמר מהידיים של יריבתה אך גם שחקניה החמיצו. זה הסתיים ב-0:1 לארצות הברית שעלתה שלב על חשבונה של איראן.
טים רים מנחם את ראמין רזיאן (רדאד ג'בארה)בסיום, קרלוס קיירוש נראה כמי שתכף נפרד מנבחרת איראן. הביקורת עליו היא גדולה. יש הטוענים אפילו שזו הנבחרת האיראנית שעשתה את אחת מההופעות החלשות ביותר אי פעם במונדיאל. כשמסע הזה נגמר, העתיד של איראן לא ברור וההווה מכביד על כולם. אחד המאמנים הכי ג’נטלמנים שיש בטורניר הזה לא יודע מה יהיה בהמשך, אבל אם קיירוש יעזוב זו תהיה מכה לאיראנים. לאורך כל הזמן האחרון, הוא היה למעשה האיש ששלט בכל והצליח לשמור על שחקניו שפויים מול הלחצים האדירים והאיומים הבלתי פוסקים מבחוץ.
קיירוש ידע שיהיה קשה לשחזר את הניצחון ההיסטורי מהמפגש הקודם לפני 24 שנה, בו איראן ניצחה 1:2 את ארצות הברית, פשוט כי ארצות הברית התקדמה מאז. לפני ההתמודדות, קיירוש טען כי ארצות הברית היא הנבחרת הטובה יותר מבין השתיים: “הם עשו את ההופעות הכי טובות בבית שלנו. הם מאורגנים ויעילים”, כך אמר. וכדאי להקשיב למאמן שאימן בחמש יבשות, בארבעה גביעי עולם ובכמה מהמועדונים הגדולים בעולם.
קרלוס קיירוש (רדאד ג'בארה)קרלוס קיירוש עבד פעם במשך שנה שלמה בארצות הברית בניסיון לעזור לכדורגל האמריקאי להתקדם - ואולי בעצם הכין את התשתית להצלחתה של נבחרת ארצות הברית הנוכחית שמופיעה בקטאר.
מיד אחרי שארצות הברית הפסידה לאיראן במונדיאל 1998, הוא הוזמן על ידי ההתאחדות האמריקאית כדי לעזור לה בבניית עתיד טוב יותר עבור כדורגל הגברים בארצות הברית, כאשר לאורך כל הדרך הובהר לו כי המטרה של האמריקאים היא לזכות בגביע העולמי עד שנת 2010. תוכנית יומרנית, כך הוא חשב לעצמו בסוף שנות ה-90, אבל קיירוש נרתם למהלך במלוא הרצינות.
ייפרד בקרוב? קיירוש מונף אחרי הניצחון על וויילס (רדאד ג'בארה)הוא קיבל דירה קטנה בטמפה ומשם יצא לחרוש את אמריקה לאורכה ולרוחבה בטיסות כדי לדבר עם מאות מאמנים ואנשי מקצוע בתחום. קיירוש למד מהם על שיטות פיתוח השחקנים הנהוגות באמריקה, גיבש מסקנות והכין דו”ח פעולה לעתיד, בו הוא השווה את הרצון לראות זכייה של ארצות הברית במונדיאל כנחיתה על הירח. אפילו הכריכה הייתה עם איור של אסטרונאוט עם דגל אמריקאי.
הוא עשה זאת עם עוזרו, מאמן השוערים הפורטוגלי-אמריקאי דן גספר, שכתב ביחד איתו את מסמכי הרפורמה. 113 עמודים הם כתבו. באותם הימים מערכת לאיתור ופיתוח שחקנים צעירים לא הייתה קיימת באמריקה והוא הציע פתרונות כדי לגדל את דור העתיד. הוא היה אובססיבי להצלחת הפרויקט, אבל זה לא נמשך יותר משנה אחת והתוכנית די נגנזה. אלא שלטענתו, עדיין לקחו ממנה כמה המלצות ליישום. “זו תוכנית שאולי לא יושמה במלואה אבל היא עזרה לכדורגל האמריקאי להתקדם”, סיפר קיירוש.
הכדורגל האמריקאי היה די תקוע באותם ימים ואף אחד לא דיבר עליו בעולם. אומנם היו שחקנים טובים שקידמו את הנבחרת לשמינית גמר המונדיאל, אבל האמריקאים רצו יותר מזה. רצו להשתפר. כולם חיו בנאיביות גדולה וחשבו שיש להם נבחרת טובה, אך הביקורת שהייתה מסביב הנחיתה אותם לקרקע והם החלו לבנות מחלקות נוער ולשלוח שחקנים לאירופה. לדוגמה, טימותי וואה, סרג’יניו דסט וכריסטיאן פוליסיץ’ שהשפיעו הכי הרבה על המשחק אמש, הם ילידי 1998 ו-2000. מדובר בשחקנים שגדלו על פי התוכנית שלו. אז אולי באמת יש לו חלק בהצלחתם?
לקיירוש יש חלק בהצלחה שלהם? שחקני נבחרת ארצות הברית (רדאד ג'בארה)כמעט חצי יובל אחרי, קרלוס פגש שוב את נבחרת ארצות הברית, אבל מהצד השני. אחרי שעבד בקבוצות כמו מנצ’סטר יונייטד ובריאל מדריד, ובנבחרות כמו פורטוגל, דרום אפריקה, קולומביה ומצרים - המאמן רצה לסגור מעגל מול האמריקאים בגיל 69 כשהופיע נגדם עם נבחרת איראן, אך הוא הפסיד להם באצטדיון א-ת’ומאמה. “זה היה משחק מאוד מיוחד עבורי”, סיכם קיירוש. “הם עשו קפיצת מדרגה גדולה, מכדורגל לכדורגל מודרני”.
לפני המשחק, נבחרת ארצות הברית החליטה להציג את דגל איראן בהודעותיה וברשתות החברתיות ללא סמל הרפובליקה האיסלאמית למשך 24 שעות, כך שאנשיה השתמשו רק בדגל בצבעי ירוק, לבן ואדום. האמריקאים הבהירו כי עשו זאת “למען הילדות באיראן”, אך ההתאחדות האיראנית הודיעה שתתלונן על כך לפיפ”א. בהמשך, העיתונאי הנרי בושל מוושינגטון טען כי “הפקידים שעשו זאת לא התייעצו עם המנהלים שלהם בהתאחדות האמריקאית”, כאילו ניסה לומר שמדובר בטעות אבל בלי לומר זאת באמת.
ובכן, הדגל של איראן אכן הוסר אמש מרשימת המשתתפות בטורניר. נבחרת ארצות הברית המשיכה הלאה. ויש מצב שזה בזכות המאמן הנוכחי של איראן. מאז המפגש הקודם ב-1998, אמריקה תנסה להוכיח שהיא התקדמה מבחינה מקצועית. ואיראן? היא רק הולכת ומידרדרת, בהרבה תחומים בחיים, אפילו בכדורגל.