לו הייתם שואלים עובר אורח ברחוב במהלך העשור האחרון מי הכדורגלן הטוב בעולם, סביר להניח שהייתם מקבלים שתי תשובות; ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו כמובן. לאורך כל הדור האחרון של הכדורגל העולמי, השניים שברו כל שיא אפשרי וניפצו כל תקרת זכוכית, אך שאלה אחת נותרה פתוחה: אם מדליית הזהב ומדליית הכסף כבר מונחות על צווארם של שני הגדולים ביותר, מי משלים את הפודיום כ“מדליסט הארד” של הדור האחרון בכדורגל העולמי?
ובכן, נדמה שגם התשובה לשאלה הזאת הולכת והופכת לחד משמעית. בזמן שהארגנטינאי (37) והפורטוגלי (39) עושים חיים בארה”ב וסעודיה, במה שנתפס ע”י רבים כ”פרישה ללא הודעה”, רוברט לבנדובסקי עדיין מככב על הבמה המרכזית של הכדורגל העולמי, ובגדול. עם 16 שערים בליגה ועוד 7 באלופות, מאזנו עומד כבר על 23 שערים בכל המסגרות. כשהוא בן 36, הוא מוביל את המרוץ לנעל הזהב האירופית, תואר בו זכה פעמיים במהלך הקריירה. מוחמד סלאח, ארלינג הולאנד, קיליאן אמבפה – על כל כוכבי העל של הדור הנוכחי הפולני מסתכל מלמעלה, ונדמה שגם להם יש עדיין המון מה ללמוד ממנו.
התפריט של האישה
אז מה סוד הקסם של הסקורר של ברצלונה? איך בגילו המופלג, הוא עדיין נראה יותר חד ברחבה מכל שחקן אחר ומצבו הפיזי נראה ככזה שאפילו הולך ומשתבח עם השנים? “כבר בגיל 22-23, התחלתי לחשוב איך לשחק ברמות הגבוהות של אירופה גם בגיל מאוחר”, סיפר לבנדובסקי בפודקאסט של ריו פרדיננד, “כשאתה משנה דברים בתזונה שלך או בשגרת האימונים שלך, אתה לא יכול לצפות לראות שינוי אחרי שבוע, שבועיים, או חודש. אחרי כל כמה שנים שהייתי חושב שאני יודע הכל, אשתי הייתה אומרת לי ‘יש שיטה חדשה, אתה חייב לנסות את זה’”.
ואכן, אשתו של לבנדובסקי, אנה לבנדובסקה, היא אחת הדמויות היותר מרכזיות בעיצוב הקריירה שלו, בעיקר בפן הפיזי, בתור אלופת אירופה בקארטה לשעבר ומאמנת כושר ותזונאית בהווה, כשלאורך הקריירה, בנוסף להיותה אשתו, אנה שימשה גם כתזונאית האישית של החלוץ ואף בנתה עבורו תפריט קפדני במיוחד. בתחילת העונה הנוכחית, היא אף התראיינה וחשפה: “עשיתי לו תכנית תזונה חדשה לעונה הזאת”. אנה לא חשפה את פרטי התפריט, אך בינתיים המספרים על המגרש מדברים בעד עצמם, ומעבר אליהם, הדרך שבה לבנדובסקי מתמודד בגילו עם בלמים הרבה יותר צעירים מבחינה פיזית. “הוא נראה כמו בן 25”, אומרת אנה על בעלה, והאמת שהיא לא טועה.
המעבר לברצלונה – המהלך המדויק
אפשר לומר כיום בביטחון מלא שהמעבר לברצלונה בקיץ 2022 היה המהלך המדויק ביותר לקריירה של לבנדובסקי. בשמונה שנותיו בבאיירן מינכן, הוא כבר זכה בכל תואר אפשרי ברמה הקבוצתית (8 אליפויות, 4 גביעים, ליגת האלופות) וגם ברמה האינדיבידואלית (פעמיים שחקן השנה של פיפ”א ושתי זכיות בנעל הזהב), מלבד כדור הזהב שנגזל ממנו ב-2020, החלטה שהוא עד היום מתקשה להבין. אחרי 344 שערים ב-375 הופעות, לבנדובסקי חש את הצורך להותיר חותם במועדון פאר נוסף, בליגה חדשה, עם סגנון שונה לגמרי וגם חשיפה תקשורתית הרבה יותר גדולה.
ואכן, המעבר לברצלונה שינה את התפיסה לגבי לבנדובסקי. אם בבאיירן הוא היה חלק ממכונה משומנת שכל תכליתה לספק לו את הכדורים ברחבה בסגנון המשחק הפתוח וההתקפי באופן יחסי שמאפיין את הכדורגל הגרמני, בברצלונה לבנדובסקי היה צריך לעבוד קשה הרבה יותר.
הסגנון בספרד מתאפיין בהגנות חזקות יותר מהבונדסליגה וזה בא לידי ביטוי גם בסטטיסטיקה של לבנדובסקי, שבעונתו הראשונה בברצלונה בעט לשער 56 פעמים, לעומת 75 פעמים שעשה זאת בעונתו האחרונה בבונדסליגה, ונזכיר שבליגה הגרמנית יש פחות משחקים מהספרדית (34 לעומת 38). ירידה משמעותית שנבעה ממספר גורמים – הסגנון הסגור יותר עם הגנות מצופפות והיעדר כוכבי על מסביבו שיזינו אותו בכדורים כמו בתקופה בבאיירן.
אותה עונה הסתיימה כמובן באליפות תחת צ’אבי, הראשונה של בארסה מאז סוף עידן מסי במועדון, כשלבנדובסקי זוכה בתואר הפיצ’יצ’י עם 23 שערים. בניגוד לבאיירן, שם נהנה משיתוף פעולה עם כוכבי על בכדורגל העולמי, בברצלונה לבנדובסקי נדרש להנהיג חבורה צעירה וחסרת ניסיון כדי להיות הערך המוסף שלה בדרך חזרה לטופ, ללא אף שחקן לצידו שבאמת עונה לתואר “טופ קלאס”, לפחות לאותה נקודה. אפשר לומר שהזכייה באליפות ההיא עם ברצלונה הייתה משמעותית עבור המורשת שלו לא פחות מעונת הטרבל בבאיירן, והיא בעיקר סתמה לא מעט פיות לאלה שפקפקו ביכולתו ובגדולתו.
צ’אבי לא רצה, פליק הרוויח
למרות האליפות המשותפת, היחסים בין לבנדובסקי לצ’אבי היו רחוקים מלהיות מושלמים. 42 שערי ליגה בשנתיים לא סיפקו את המאמן לשעבר, שלא רצה את החלוץ הפולני במועדון. על פי התקשורת הקטלונית, צ’אבי סבר שלפולני אין את האינטנסיביות הנדרשת כדי להיות החלוץ הראשון של ברצלונה. הוא טען שהוא לא מתאמץ מספיק ולא עוזר מספיק לקישור בניהול המשחק כפי שהוא מצפה, ועושה רושם שלו היה נשאר כמאמן ברצלונה, לבנדובסקי לא היה נשאר בה. אלא שאז, הגיע המהלך ששינה את המשחק עבור החלוץ.
קריירה של כדורגלן היא בהרבה מקרים התגלמות הסרט “דלתות מסתובבות”, וכך קרה במקרה של לבנדובסקי. מאחד המועמדים לשחרור מהמועדון ע”פ הרשימות שהגיש צ’אבי להנהלה והודלפו לתקשורת, הוא חזר להיות הציר המרכזי. זה קרה בזכות ההחלטה המבריקה של ברצלונה בקיץ האחרון, ללכת על האנזי פליק, מי שאימן את לבנדובסקי בעונתו הגדולה בקריירה בבאיירן מינכן.
ניתן להניח שסופרסטאר כמו לבנדובסקי, כזה שעבר הכל בכדורגל והתאמן תחת מיטב המאמנים, מיורגן קלופ, דרך קרלו אנצ’לוטי ועד פפ גווארדיולה והאנזי פליק, נהנה מ”ביטחון עצמי טבעי”. אלא שלמרות החזות הקרה משהו, ללבנדובסקי חשוב מאוד מאמן שיאמין בו, ומעבר לכך, יתקשר איתו. “אני זוכר שכשהייתי בדורטמונד, היה לי משחק גרוע בליגת האלופות”, הוא נזכר, “אחרי המשחק, קלופ ישב איתי ודיבר איתי. למרות שלא הבנתי מילה, זה עשה לי כ”כ טוב, שבמשחק לאחר מכן בשבת כבר הבקעתי שלושער ובישלתי עוד אחד”, חשף החלוץ, בסיפור שמעיד עד כמה הקשר בין מאמן לשחקן יכול להיות קריטי.
וזה בדיוק מה שקורה עם לבנדובסקי בעונה הזאת. החזרה של פליק כאילו “בעטה” את הפולני ארבע שנים אחורה להיותו החלוץ הטוב בעולם, ועושה רושם שזה הרבה בזכות היחסים עם המאמן שלו. “מה שהאנזי עושה הוא מדהים, עם כל השחקנים, לא רק איתי”, אמר החלוץ אחרי שכבש צמד ענק ב-0:4 על ריאל מדריד בקלאסיקו (לא מגיע למשחקים גדולים?), “כל השחקנים מרגישים בנוח עם פליק. אנחנו הרבה יותר חזקים התקפית”, הוסיף, במה שנשמע כמו עקיצה קלה למאמנו הקודם. גם פליק מרוצה מהחלוץ שלו: “אני מכיר אותו, עבדתי איתו, רוברט הוא מקצוען אמיתי שעובד קשה כדי לשמור על הגוף שלו. היכולת שלו לכבוש שערים גם תחת לחץ מאוד עוזרת לנו”.
לא ניסה להתחרות במסי ורונאלדו, אבל השתמש בהם
גם היום, בגיל 36, לבנדובסקי מעיד על עצמו שהוא עדיין לומד המון בכדורגל, בעיקר מהשחקנים הצעירים בברצלונה. “אם אני אחשוב שמה שהיה נכון לפני 4-5 שנים נכון עכשיו, אני לא אצליח להתחרות ברמה הגבוהה”, הוא מעיד על עצמו. אם נחזור רגע להשוואה לגדולים ביותר, אפשר לומר שבניגוד לרונאלדו למשל, שעשה מהלך דומה כשעבר ליובנטוס לאחר השיא בריאל מדריד, הקדנציה של לבנדובסקי בברצלונה נתפסת כהרבה יותר מוצלחת, ובעיקר יותר בריאה. הוא ואשתו מאוד נהנים מהחיים בעיר, כששינוי האווירה והקבוצה הצעירה סביבו מוציאים ממנו דברים שלא היינו רגילים לקבל ממנו.
עושה רושם שבשלב הזה של הקריירה, לבנדובסקי מודע היטב למעמדו, וגם למורשת שישאיר אחריו. “לא ניסיתי להשוות את עצמי אף פעם למסי ורונאלדו, כי ברור שהם שחקנים ברמה אחרת”, סיפר החלוץ לפרדיננד, “אבל לאורך השנים, כן ניסיתי להשתמש בהם, גם כדי לקבל השראה אבל בעיקר כדי לקחת את עצמי לקצה. אני שמח שהייתה לי הזכות כמה שנים להיות ממש מתחתיהם, להיות מוזכר יחד איתם כמועמד לשחקן השנה בעולם, מעולם לא חלמתי שאגיע למעמד שאתחרה עם מסי ורונאלדו על תארים כאלה”.
ואכן, מבט על המספרים של לבנדובסקי מעיד שהוא הקרוב ביותר לשני הגדולים ביותר של הדור האחרון בכדורגל העולמי, ובאופן משמעותי. רק במחזור האחרון של ליגת האלופות הוא הפך לשלישי בהיסטוריה שעובר את 100 השערים בצ’מפיונס (101), אחרי כמובן רונאלדו (140) ומסי (129). והערב ב-22:00 מול בורוסיה דורטמונד הוא יקבל הזדמנות לשפר את המאזן.
באופן כללי, הדיון סביב הכדורגלן השלישי בטיבו של הדור הנוכחי כנראה לעולם לא יהיה קונצנזוס, ויש מספר שמות שבדרך כלל עולים בשיח הזה, אך מבלי להמעיט באף אחד, הם לא באמת מתקרבים למספרים של לבנדובסקי. קחו למשל את לואיס סוארס, שכבש 523 שערים בקריירה, 27 מתוכם בלבד בליגת האלופות, ואנחנו מדברים על חלוץ שהיה חלק אולי מחוליית ההתקפה הטובה בהיסטוריה במשך תקופה לא קצרה. קארים בנזמה? הוא הפך באמת למנהיג של ריאל רק אחרי עזיבת רונאלדו וכבש במהלך הקריירה 436 שערים. ומעבר לכך, עצם זה שהצרפתי בן ה-36 (בגילו של לבנדובסקי) והאורוגוואי בן ה-37 כבר בין שנה לשנתיים לא משחקים באירופה, בזמן שלבנדובסקי עדיין בטופ, נותנת לו עוד המון נקודות יתרון על השניים.
אם היו כאלה שכבר שלחו אותו לכסף הגדול של ערב הסעודית, לבנדובסקי מוכיח משחק אחר משחק שהמורשת שלו עוד רחוקה מלהסתיים. הוא לא ייזכר כמו רונאלדו ובטח שלא כמו מסי, וכמו שאמר, הוא גם לא מנסה. אבל בינתיים, כל שער ושער, וכל תואר שיזכה בו עם ברצלונה, אם וכאשר, חורטים את שמו על מדליית הארד של דור הענקים. והוא ראוי לה, ובגדול.