"אנחנו מנהלים משא ומתן, ומתכוונים לסגור את הכל תוך שבוע", אמר אולי האנס בשלהי אפריל. נשיא באיירן מינכן לשעבר, שעדיין מנהל את העסק לעתים מאחורי הקלעים, נשמע כאילו מינויו של ראלף ראנגניק למאמן היה עניין של זמן קצר, אך הוא טעה בגדול. איש המקצוע הוותיק השיב בשלילה, ובאיירן המשיכה בחיפושים הארוכים, שעד שמינתה לבסוף את וינסנט קומפני הצעיר ממנו בקרוב ל-30 שנה.
עבור ראנגניק בן ה-65 זו הייתה הזדמנות אחרונה בהחלט לאמן במועדון פאר, והוא ויתר עליה בלב שלם. זה לא מפתיע כלל. הסנסציה האמיתית הייתה כי הוא בכלל שקל זאת מלכתחילה, נכנס למגעים וגרם להאנס לחיות באשליות. כי ראנגניק לחלוטין לא מתאים לתפקידים כאלה, והוא יודע זאת מצוין. בעצמו הוא אפילו לא היה זקוק להרפתקה התמוהה במנצ'סטר יונייטד כדי להפנים זאת היטב. הרי בבאיירן הציעו לו בכל מקרה תנאי עבודה טובים פי מיליון בהשוואה למשרה הזמנית ההזויה באולד טראפורד. השדים האדומים מינו אותו במקומו של אולה גונאר סולשיאר בנובמבר 2021 עד סוף העונה, כאשר לאחר תקופה זו הוא היה אמור להמשיך לשמש כיועץ.
מי ממנה את האסטרטג הטוב ביותר לטווח ארוך לקדנציה בת כמה חודשים? זה היה אבסורדי, ונועד לכישלון מהדהד ידוע מראש. כעת אפשר לשמוע באנגליה קולות לפיהם מנצ'סטר יונייטד פספסה ולא הבינה את ראגניק, שהיה בעצם מאמן מצוין. אלה שטויות. ברור שהוא מאמן מצוין, אבל לא למנצ'סטר יונייטד, וגם לא לבאיירן מינכן. על מנת להצליח, הוא זקוק לגיבוי מוחלט, יד חופשית לעשות את הכל כולל הכל לפי ראות עיניו, והרבה זמן.
ראלף ראנגניק (רויטרס)הוא לא מסוגל להתמודד עם פוליטיקה פנימית מורכבת וכמויות גדושות של אגו בהנהלה ובחדר ההלבשה. אין לו כוח גם לכוכבים גדולים. לפני שחווה פיצוץ גדול עם כריסטיאנו רונאלדו באולד טראפורד, הוא סירב להתמנות במילאן כי לא היה מעוניין לעבוד עם זלאטן איברהימוביץ'. ראנגניק רוצה שחקנים שיהיו מוכנים להקשיב לו בפה פעור וימלאו את הוראותיו. הוא מסוגל להעניק לשחקנים צעירים את הבסיס להשתפר ולמצות את הפוטנציאל. מאבקי כוח זה לא בשבילו. כאשר היה מאמן צעיר בתחילת המילניום, הוא הסתכסך עם קרסימיר באלאקוב הבולגרי בשטוטגרט. קדנציה בשאלקה גרמה לו לתשישות מנטלית. הסיכוי של ראנגניק לשמור על שפיות נפשית בבאיירן שאף לאפס, וטוב לכל הצדדים שהוא לא הגיע לשם.
איפה ראנגניק עשה עבודה מופלאה? בפרויקטים שמוגדרים בגרמניה כ"מלאכותיים". את הופנהיים הוא הצעיד לבונדסליגה, והקים בה את היסודות עליהם המועדון עומד עד היום. ב-2012, הוא עבר לשרת את זרוע הכדורגל של רד בול, וקיבל אחריות כמנהל ספורטיבי בלייפציג ובזלצבורג בו זמנית. בהמשך, הוא אף מילא שתי קדנציות כמאמן לייפציג, אבל זו לא הייתה המטרה המרכזית. ראנגניק היה אחראי על כל המערכת, טיפח שחקנים ומאמנים, הדריך אותם והזניק אותם קדימה. זה מה שהוא נועד לעשות, ובאופן לא שגרתי זה מה שהוא מצא במידה לא מבוטלת בנבחרת אוסטריה.
שחקני אוסטריה מאושרים (רויטרס)הצלחתו של ראנגניק בזירה זו לא מובנת מאליה, אבל היא מרעננת ומרגשת. החבורה הזו משחקת כדורגל שובה עין, וקל להתחבר אליה ביורו 2024. היא הייתה ראויה ליותר כאשר הפסידה במחזור הראשון 1:0 לצרפת משער עצמי, כי היא התמודדה מול היריבה העדיפה ללא רגשי נחיתות. אתמול היא פירקה ללא תנאי את פולין וניצחה 1:3 בברלין. הקרב הבא מול הולנד, גם כן באצטדיון האולימפי, מבטיח להיות מרתק עבור הצופים הניטרלים, ואוסטריה תלך גם בו על כל הקופה. זה מה שהיא עושה עם ראנגניק על הקווים, ושחקניה נהנים מכך אפילו יותר מאשר האוהדים.
לראנגניק היו סיבות טובות להסכים להצעת ההתאחדות האוסטרית לקבל את המושכות באפריל 2022. אוסטריה לא העפילה למונדיאל האחרון, ולכן היה צורך לבנות את הפרויקט לקראת אליפות אירופה שנערכה במולדתו – וזה כבר סימן טוב. המאמן הקודם היה אף הוא גרמני, אבל פרנקו פודה המאיס את עצמו על כולם עם סגנון הגנתי מדי.
המאיס את עצמו. פרנקו פודה (עמרי שטיין)הקפטו דויד אלאבה ביקר את הגישה הזו פומבית, והיה ברור שהשחקנים מייחלים למאמן שייתן להם לדהור קדימה ולמצות את הפוטנציאל. ראנגניק הכיר חלק לא מבוטל מהשחקנים האלה, כי הוא עבד איתם בזלצבורג ובלייפציג. ההבנה שלו בכדורגל האוסטרי הייתה מעמיקה מאוד, והוא האמין שהחיבור יהיה חיובי – הן מבחינת הכוכבים, והן מבחינת הקהל שהדיר את רגליו ממשחקי הנבחרת בתקופתו של פודה.
כאשר מונה ראנגניק, הוא הצהיר כי השאיפה היא לתת שואו לאוהדים ולגבש רוח קבוצתית מצוינת בחדר ההלבשה. התוצאות חשובות מאוד, כמובן, אך הן כלל לא הוזכרו בשיחתו הראשונה עם התקשורת. המאמן השתוקק לייצר אווירה חיובית, ולשם כך קיבל אשראי בלתי מוגבל מהבוסים בהתאחדות. הוא הפך לפנים של הנבחרת, וכולם פועלים מאז באותו הכיוון.
במשחק הבכורה שלו, הביסה אוסטריה את קרואטיה 0:3 בליגת האומות, ונוצר המומנטום הנכון, שרק הלך והתגבר מאז. האוסטרים העפילו ללא קושי ליורו 2024, תוך שהם מנצחים פעמיים את שבדיה, לה יש על הנייר סגל עדיף מבחינת איכות. ובמסגרת ההכנה לאליפות, באו גם תוצאות מכוננות במשחקי ידידות, שחיזקו מאוד את האופטימיות – כולל 0:2 על גרמניה ו-1:6 על טורקיה.
במומנטום נפלא. שחקני אוסטריה מאושרים (רויטרס)כאשר נפוצו הדיווחים על המגעים עם באיירן, התקשרו שחקנים אוסטרים רבים לראגניק וביקשו ממנו לא לעזוב בשום אופן. הם לא רצו לאבד את המנטור ששינה עבורם את החוויה כשהם לובשים את המדים הלאומיים, ובקשתם נענתה. ראגניק לא רק דחה את הבווארים, אלא גם האריך את חוזהו עם ההתאחדות האוסטרית עד 2026, כך שהוא יכין את החבורה המגובשת הזו גם לקראת המונדיאל. כי הרי הוא איש של פרויקטים לטווח ארוך, אז שנתיים זה ממש לא מספיק. יורו 2024 זו רק ההתחלה, ומכאן אפשר למנף את ההצלחה הלאה. הופנהיים ולייפציג זה מצוין, אבל נבחרת אוסטריה עשויה אולי להיות הג'וב הכי חשוב בקריירה שלו. תלוי איך זה יתקדם. בינתיים כולם מאושרים, ואפילו פציעות של שחקני מפתח לא הרסו את התוכניות.
אלאבה הוא הקפטן וכוכב העל היחיד של אוסטריה, והוא היה אמור להיות הבלם כמו בריאל מדריד – אחרי שבטורנירים הקודמים מילא תפקידים התקפיים הרבה יותר. זו הייתה טרגדיה ספורטיבית כאשר הוא קרע רצועות בברכו בדצמבר, אבל האוסטרים מצליחים להתגבר על חסרונו, בעוד הוא מעודד אותם מהספסל. הקשר שלו עם ראנגניק היה מצוין מהרגע הראשון, ואלאבה ממש לא רצה לוותר על הטורניר, אז הוא הגיע לגרמניה על תקן סוג של עוזר מאמן. כך הוא גם צובר ניסיון עשיר וחיוני לקראת הפיכתו למאמן בעצמו, אחרי שיתלה את הנעליים.
שואב ידע מהמאמן. דויד אלאבה וראלף ראנגניק (רויטרס)כחודש לפני תחילת האליפות, נפצע גם הקשר החשוב ביותר במערך – קסאבר שלאגר, מנהיג לייפציג אותו טיפח ראנגניק בזלצבורג. ואולם, נמצאו פתרונות טקטיים גם להיעדרותו, והנבחרת מאורגנת מאוד. היא מפעילה לחץ גבוה מאוד על מובילי הכדור של היריב, כפי שראנגניק אוהב מאז ומתמיד. הוא הרי המציא את השיטה הזו, וטובי המאמנים הגרמנים, כולל יורגן קלופ, למדו ממנו. הוא באמת פרופסור מוערך מאוד בגרמניה, גם אם בבריטניה לא ידעו עליו הרבה כאשר חתם באולד טראפורד. לאוסטרים לא היו ספקות לגבי יכולותיו, ורק התאמתו לכדורגל נבחרות לא הייתה ודאית. התברר שהספקות הספציפיים האלה היו מיותרים, וההרמוניה פורחת.
אז השחקנים נהנים עכשיו עד הגג. לא במקרה רץ אתמול כריסטוף באומגארטנר לחבק את ראגנגיק אחרי שהבקיע את שער היתרון מול הפולנים, ושבר את משקפיו של המאמן מתוך התלהבות. "לא נורא, יש לי שני זוגות נוספים", אמר המנטור, אבל בקצב הזה אולי כדאי להזמין עוד כמה, כי אוסטריה לא מתכוונת להפסיק להבקיע. ואולי היא לא תזכה במדליות הזהב, ואפילו לא תתקרב לכך, אבל זה פחות משנה. היא איחדה את האומה מאחוריה, וגם הקהל הניטרלי נהנה ממנה. אוסטריה היא אחת הנבחרות החיוביות ביותר בטורניר, וזה מה שחשוב.
החיבוק שהפך לוויראלי. כריסטוף באומגארטנר וראלף ראנגניק (רויטרס)