"לדעתי אנחנו לא במרוץ האליפות", אמר המאמן אנצו מרסקה לפני משחקה של צ'לסי מול טוטנהאם. "מוקדם מדי לדבר על זה. העונה רק התחילה, אנחנו סתם משחקים", טען קול פאלמר בשבוע שעבר. ואולם, העיתונאים ממשיכים להפנות אליהם את השאלה הזו, והתחושה כי הכחולים מסוגלים לאיים על הפסגה התחזקה אתמול (ראשון) בעקבות הניצחון 3:4 על התרנגולים בדרבי הלונדוני הכי טעון מבחינתם.
היה זה הניצחון רביעי רצוף בפרמייר ליג והרוחות בליברפול פעלו במידה מסוימת לטובת צ'לסי. הדרבי של המובילה מול אברטון בגודיסון פארק נדחה והפער בפסגה הצטמק לארבע נקודות בלבד. לאדומים ממרסיסייד משחק חסר והם ממשיכים להיות הפייבוריטים, אך עצם העובדה כי החבורה הצעירה והתוססת בכחול ניצבת במקום השני מהווה הצהרת כוונות. ארסנל איבדה נקודות בתיקו 1:1 בדרבי שלה באצטדיונה של פולהאם וכעת היא מפגרת אחרי צ'לסי בשתי נקודות. מנצ'סטר סיטי שהסתפקה אף היא בנקודה בשבת במגרשה של קריסטל פאלאס, רחוקה כבר ארבע נקודות מהקבוצה בראשות פאלמר. לא כדאי להיסחף בתחזיות אופטימיות מדי, אבל יש סיבה מצוינת לחוש סיפוק בסטמפורד ברידג'.
המטרה המוצהרת של ההנהלה בקיץ, אחרי מינויו של המנג'ר האיטלקי במקומו של מאוריסיו פוצ'טינו, הייתה העפלה לליגת האלופות. רוב האוהדים, בוודאי של היריבות, התייחסו ליומרות האלה בגיחוך, ואפשר להבין אותם. הבלגן הניהולי חגג מאז השתלטותו של הבעלים האמריקאי, טוד בולי, ותחלופת המאמנים לא איפשרו לייצר המשכיות, שחקני רכש יקרים נרכשו בסיטונות וגרמו לסגל עמוס בהגזמה, ובאופן כללי צ'לסי הייתה מקור מצוין לבדיחות בשנתיים האחרונות. אולם כעת היעד הזה נראה בהישג יד.
מנמיך ציפיות או מאמין בזה? מרסקה (רויטרס)טוטנהאם, ניוקאסל ומנצ'סטר יונייטד צנחו למרכז הטבלה, אסטון וילה יציבה כמו נדנדה, וצ'לסי כבר תפסה מרחק של שש נקודות מהמקום החמישי. טופ 4 הוא לא חלום, אלא שאיפה ריאלית. מובן שגם יריבות פחות מתוקשרות עשויות להיאבק על העפלה סנסציונית לצ'מפיונס ליג. ברייטון מסוגלת לכך עקרונית אם הכל יסתדר ואפילו ברנטפורד, בורנמות’ ונוטינגהאם פורסט עשויות להדהים בסיטואציה מסוימת. אבל אלה תסריטים חריגים. הסתברותם נמוכה הרבה יותר מזו של מזכיית צ'לסי באליפות.
לוח המשחקים הסביר בתקופה הקרובה עשוי להגביר את התקוות האלה. עד סוף 2024 תפוגש צ'לסי את ברנטפורד, אברטון, פולהאם ואיפסוויץ'. את 2025 היא תפתח בקרבות נגד קריסטל פאלאס, בורנמות’ ו-וולבס. מובן שדבר לא מובטח כאן, אבל על הנייר יש הזדמנות נהדרת להמשיך ברצף הניצחונות, ועל הדרך להמתין למעידות של ליברפול ויתר היריבות בצמרת. אם הכחולים יתארחו אצל מנצ'סטר סיטי ב-25 בינואר כשהם במקום הראשון או במרחק נגיעה ממנו, המומנטום יהיה איתם, והמצב יהיה שונה בתכלית בהשוואה להפסד 2:0 לאלופה במחזור הפתיחה. ההפסד היחיד הנוסף של צ'לסי בליגה היה באנפילד בשלהי אוקטובר, ואת הקבוצה של ארנה סלוט היא תארח רק במאי. מי יודע מה יקרה עד אז?
העניין הוא שגם אם לא סופרים את צ'לסי כמועמדת רצינית לאליפות, איש לא יתווכח עם כך שכיף לצפות במשחקיה. זו ההתקפה הטובה ביותר בפרמייר ליג, עם 35 שערים ב-15 משחקים. בסך הכל, הספיקה צ'לסי להבקיע 61 פעמים ב-23 משחקים בכל המסגרות, כלומר ממוצע של כ-2.8 שערים למשחק. זה הנתון הגבוה ביותר בתולדות המועדון בחישוב לעונה. אמנם זה יכול להשתנות ואולי הוא יירד עד מאי, אבל בינתיים הוא דווקא רק עולה, ובשני המחזורים האחרונים נכנסו תשעה כדורים לרשתות של היריבות. צ'לסי אף פעם לא שבעה ולוחצת על הדוושה גם כשהניצחונות מובטחים. עדות לכך היא ה-0:8 על נואה הארמנית המסכנה בקונפרנס ליג.
כיף לראות את צ'לסי. קול פאלמר (רויטרס)אפרופו המפעל השלישי בחשיבותו של אופ"א, ההשתתפות בו היא ברכה של ממש עבור צ'לסי. ראשית, היא הפייבוריטית להניף את הגביע ותמיד טוב לשאוף לתואר מציאותי ביותר עוד לפני תחילת העונה. שנית, המשחקים לא דורשים בינתיים מאמץ מיוחד, בניגוד מוחלט לליברפול, מנצ'סטר סיטי, ארסנל ואפילו אסטון וילה שמשקיעות כוחות לא מבוטלים בצ'מפיונס ליג. שלישית, הסגל באמת גדול מדי והמשחקים בקונפרנס ליג בימי חמישי מאפשרים למרסקה לבצע רוטציה, להעניק דקות לשחקני הספסל, לשמור אותם טריים ולבחון אותם. זה בדיוק מה שהאיטלקי היה צריך עכשיו. צ'לסי מתחילה תהליך בנייה והיא לא הייתה בשלה למירוץ בשתי חזיתות גדולות לו הייתה משתתפת בליגת האלופות. בעונה הבאה זה יהיה סיפור אחר, ובינתיים היה כיף להבקיע רביעיות מול גנט ופנאתינייקוס.
לא כל ההחלטות של מרסקה בקיץ היו פופולריות, ודרך העזבתם של ראחים סטרלינג ובן צ'ילוול הייתה שנויה במחלוקת, אבל הייתה לו תוכנית מסודרת, ובינתיים היא עובדת היטב. המשימה החשובה ביותר בתחילת הדרך הייתה לבסס מערך יציב וקבוע, שיאפשר להביא לידי ביטוי את התכונות החזקות של שחקני המפתח, ובעיקר של הכוכב הראשי. ב-4-2-3-1 שמיושם בסטמפורד ברידג' מוענק חופש פעולה מוחלט לפאלמר, שהוא לדעת רבים השחקן הטוב ביותר באנגליה, ואולי אף מעבר לכך.
עם מעורבות ישירה ב-38 שערים בשנת 2024, קבע הפליימייקר שיא כל הזמנים של צ'לסי וזה לא דבר על מה בכך. פאלמר הוא אמן מסוג מיוחד – הוא גם אחראי על בניית המשחק, וגם מסיים את המהלכים. הוא מוצא שטחים פנויים כדי לקבל את הכדורים, מזהה שטחים פנויים לשם אמורים לפרוץ חבריו, ואז מוצא את המרחב גם ברחבה כדי להבקיע. ראיית המשחק שלו יוצאת מהכלל, וכך גם היכולת הטכנית בזכותה הוא מוציא את רעיונותיו לפועל. הוא הלב הפועם של הקבוצה שתמיד נמצא על המגרש בליגה. אין לו תחליף, ואם ייאלץ להיעדר צ'לסי עלולה לקרוס, אך לצידו כל יתר השחקנים מתחילים לפרוח בשיטה של מרסקה.
פאלמר מעורב ב-38 שערים ב-2024 (רויטרס)אנסו פרננדס לא עמד בציפיות הגבוהות בעונה שעברה, אבל העונה הוא השתדרג לשחקן מפתח במרכז המגרש ולאחרונה אף כובש שערים חשובים – כמו הבעיטה הנהדרת שהעלתה את צ'לסי ל-2:3 על טוטנהאם אתמול. ג'יידון סאנצ'ו מחייך ומאושר וגם פדרו נטו ונוני מדואקה ממצים חלק ניכר מהפוטנציאל באגפים. המחיר ששולם תמורת מויסס קאייסדו היה מוגזם בכל מקרה, אבל האקוודורי הוא קשר רב גוני נהדר, והעונה הוא מוכיח את זה כמעט על בסיס שבועי. אחוז ניצול ההזדמנויות של ניקולס ג'קסון בחוד משתפר, ובכל מקרה גם כריסטופר אנקונקו הוא אופציה מצוינת אם יישאר בריא. ההגנה עדיין רחוקה מאוד משלמות, אבל ליוואי קולוול צומח למנהיג אמיתי בגיל 21 – וזה אפילו הגיוני בקבוצה עם ממוצע גילאים כה נמוך.
"יש פה שחקנים מעולים, וצ'לסי תוכל לשלוט בכדורגל האנגלי בעשור הקרוב", אמר מרסקה כאשר הסכים לקבל את התפקיד, אבל ממש לא התכוון שזה יקרה כבר העונה. כלל לא בטוח שזה אפשרי, והחוסן המנטלי של הכחולים ייבחן עוד פעמים רבות בחודשים הקרובים, אך הדרך בה הם התגברו אתמול על הפיגור הכפול בדרבי בעקבות שתי החלקות ביזאריות של מארק קוקרייה הייתה מרשימה. לא הייתה פאניקה, הביטחון העצמי לא נפגע והקאמבק הגיע. ההקפצה של פאלמר מהנקודה הלבנה, שהבטיחה את הנקודות, הדגישה זאת היטב. עם הכוכב קר הרוח שנהנה לעשות את הדברים בקלילות מזהירה, זה פשוט קל יותר גם עבור כל יתר השחקנים. הם ממשיכים להתעקש שהם לא רצים לאליפות, אבל הם ישמחו מאוד לטעות.