עם שובה של ליגת האלופות, שני משחקים ימשכו תשומת לב מיוחדת מצד האוהדים הישראלים, וידגישו את הבדלי הגישות כלפי מאבקנו בטרור. הראשון יתקיים בגלאזגו, שם תארח סלטיק את אתלטיקו מדריד. אלופת סקוטלנד בלטה שוב בתמיכה הבלתי מסויגת של חלק מהאולטרס שלה בפלסטינים.
מנגד, אתלטיקו, שנמצאת בבעלות חלקית של משפחת עופר עלתה למשחק האחרון שלה בליגה הספרדית עם סרטים שחורים לזכר קורבנות הטבח. יהיה זה מפגש טעון, אבל מבחינה תודעתית חשוב אף יותר הקרב בין ניוקאסל לדורטמונד. הוא מזקק באופן מושלם את השוני העצום בין הכיוון אליו הולכת הליגה האנגלית לבין המסורת האיתנה של הכדורגל הגרמני.
כמו רוב קבוצות בונדסליגה, ומועדונים גרמנים בכלל, התייצבה דורטמונד באופן מובהק לצד ישראל. היא גינתה נחרצות את הטרור של חמאס, קיימה דקת דומיה לזכר הקורבנות לפני משחק הליגה מול ברמן ביום שישי, והמנכ"ל קרסטן קראמר אף שלח מסר תמיכה ישיר לאזרחי ישראל.
אוהדי דורטמונד (רויטרס)התמיכה הגורפת של המועדונים הגרמנים מתאפשרת כי אין להם שיקולים זרים בקבלת ההחלטות, והם לא מושפעים מהכסף שזורם לליגות בכירות אחרות מהמפרץ הפרסי. בגרמניה שומרים בקנאות על רוח המשחק הטהורה, ולפי התקנות המועדונים חייבים להיות שייכים לאוהדים. לאף גורם אחר לא יכולה להיות שליטה, במה שמוגדר כחוק 50+1, כלומר מחצית מהמניות ועוד מניה אחת צריכים להיות בידי הציבור. וכך, גם כאשר נקלע המועדון לקשיים כלכליים, ועצם קיומו מוטל בספק, לא יכול לבוא גורם חיצוני, למחוק חובות, להשתלט על הפעילות ולעשות בו ככל העולה על רוחו.
אוהדי דורטמונד יודעים זאת היטב, ושלמים עם כך מאוד. ב-2005, עמד המועדון על סף קטסטרופה אמיתית. ניהול כושל ביותר הביא את בורוסיה הגאה לסכנה ממשית של קריסה מוחלטת. כדי להינצל, היא לא חיפשה משקיעים זרים – גם כי אסור, אבל בעיקר כי פתרונות כאלה פסולים בעיני הקהל. המושיע בא מתוך הקהל עצמו. האנס יואכים ואצקה, איש עסקים מצליח שהיה אוהד ביציע המכונה הקיר הצהוב, עזב את הביזנס כדי להתמנות ליו"ר המועדון ולדאוג לשיקומו. הקשר שלו עם גרעין האוהדים לא יכול להיות קרוב יותר, והוא יודע היטב את רצונו של העם.
המועדון שוקם. שחקני דורטמונד (רויטרס)הטראומה מהמפלה הפיננסית גורמת ליציעים לדרוש ניהול פיננסי זהיר במיוחד. כולם רוצים לזכות באליפויות, ללכת רחוק ככל הניתן בליגת האלופות, וזה באמת קרה בתחילת העשור הקודם בהובלתו של המאמן יורגן קלופ. אלא שזו לא אובססיה, ובדורטמונד מכירים במגבלות הוכח. אוהדים מוכנים להשלים עם מכירת הכוכבים המובילים, כי זה מבטיח את היציבות.
עצם קיומו של המועדון חשוב הרבה יותר מתואר כזה או אחר, ודורטמונד קיימת רק אם הנשמה שלה חיה. אף אחד בעיר לא מעלה בדעתו שאפשר להעביר את הקבוצה האהובה לידי משטר אפל כלשהו שיזרים משאבים אינסופיים ויצעיד אותו לתארים. אפילו אם החוקים ישונו, והדבר יהיה אפשרי, זה לא יעבור בשום פנים ואופן. ספק אם יימצא אדם אחד בקהל שישמח אם תסריט הבלהות הזה יתממש.
הקבוצה קיימת רק אם נשמתה חיה. דורטמונד (רויטרס)ומה קורה בקרב אוהדי ניוקאסל? הם תיעבו את הבעלים הקודם מייק אשלי עד כדי כך שממש לא היה אכפת להם מי יבוא במקומו. הם חיים במציאות שונה לגמרי, בה כמעט ולא נותרו מועדונים אנגלים בכירים בידיים מקומיות. רומן אברמוביץ' הרוסי שינה את הכל כאשר השתלט על צ'לסי ב-2003 והראה לאחרים את הדרך.
מנצ'סטר יונייטד עברה במהרה לידי משפחת גלייזר האמריקאית שרק מעוניינת לנצל אותה כלכלית. ליברפול עברה לאמריקאים אף היא. לסטר סיטי דהרה לאליפות מדהימה עם בעלים מתאילנד. כמעט ואין מגבלות על זהות הבעלים, והוועדה שאמורה לבחון אותם משמשת למעשה חותמת גומי. וכך, הפכה מנצ'סטר סיטי הפכה ממועדון צנוע וגאה מאוד לאימפריה מצליחה על הדשא בזכות השייחים מאיחוד האמירויות.
הפכו לאימפריה מצליחה. שחקני מנצ'סטר סיטי (רויטרס)אוהדיה ממש לא התקוממו על כך, ולא אכפת להם להיות מנוצלים על ידי משטר בעייתי, כל עוד התארים זורמים. עם פפ גווארדיולה וסוללת הכוכבים בסגל, מנצ'סטר סיטי השתלטה על הליגה, וגם הצטיינה באירופה – עד שזכתה סוף סוף בליגת האלופות בעונה שעברה. המודל הזה, מסתבר, הוא בדיוק החלום הרטוב של רוב אוהדי ניוקאסל.
הם לא מסוגלים לשמור על המורשת והעקרונות, ומוכנים לקבל גם את המשטר הסעודי כבעלים. זה לא נכון מוסרית בגלל הפגיעה בזכויות אדם בסעודיה, אבל זה לא נכון גם היסטורית מבחינת ניוקאסל עצמה. כאשר הנהלת דורטמונד גרמה לנזק, היא הוחלפה בהנהלה מקומית אחרת שצמחה מלמטה. כאשר מייק אשלי "הרס את ניוקאסל" לדעת הקהל, הוא הוחלף בערימות כסף מושחת ומדמם.
שחקני ניוקאסל (רויטרס)והרי הם עוד קראו לזה מהפכה חיובית. כאשר השמיעו פרשנים בתקשורת ביקורת על המהלך, התקרבנו אוהדי ניוקאסל וטענו שזה נגדם. הם באו להפגנות לבושים בכאפיות, הניפו את דגלי סעודיה, והתלהבו מאוד כאשר תלבושת החוץ של ניוקאסל עוצבה בדיוק לפי הצבעים של נבחרת סעודיה. אפילו אלן שירר, גדול כוכבי המועדון בכל הזמנים, הביע שמחה לא מרוסנת בראיונות וברשתות החברתיות.
שנתיים חלפו מאז השתלטו הסעודים על המועדון שהיה פעם מקומי, והם נערצים בצפון מזרח אנגליה. בזכותם, ניוקאסל טיפסה ממאבקי הישרדות הישר להעפלה לליגת האלופות, ומתיימרת לעלות גם לשמינית הגמר. מאחורי הקלעים, הסעודים משפיעים באופן לא מבוטל גם על הגישה שנקטה הנהלת הפרמייר ליג. האם אפשר לצפות מהם לגנות טרור של חמאס?
ממאבקי ירידה לליגת האלופות. ניוקאסל חוגגת (רויטרס)בעצם, אולי כן – אם נזכרים כי משפחת רובן היהודית הייתה שותפה לרכישה גם כן. האחים דייויד וסיימון רובן הם מעשירי בריטניה, בעלי קשרים גם בישראל. עסקיו של ג'יימי רובן, בנו בן ה-36 של דייויד, עם דמויות מרכזיות בישראל ענפים אף יותר, כאשר למרות שרובן פעיל מאוד בטוויטר, הוא לא מצא לנכון לכתוב כלום. יש להם קשר טוב עם הסעודים, ובמסגרת עסקת הרכישה מידיו של אשלי הם קיבלו 10 אחוזים מהמועדון. זה לא הרבה בהשוואה ל-80 של המשטר הסעודי, אבל עדיין מספיק כדי להשמיע את קולם. והוא ממש לא נשמע. הכסף קודם למוסר. כך נהוג כיום באנגליה.
ג'יימי רובן (רויטרס)אז כאשר תארח ביום רביעי ניוקאסל את דורטמונד, אתם יודעים היטב למי תהיה נתונה אהדתכם. סגנית אלופת גרמניה מייצגת את הכדורגל האותנטי, בו לקהילה יש שליטה על הנעשה במועדון, והערכים קודמים לתוצאות ולכסף. השלוחה הסעודית בפרמייר ליג מייצגת היטב את מכירת החיסול הערכית והמוסרית שקיים הכדורגל האנגלי. אולי אחרי ה-7 באוקטובר גם אוהדי המועדון הזה בישראל יפנימו שהקבוצה שלהם חדלה מלהתקיים במתכונתה המקורית, ויעברו לצד הנכון.