בשבועות הראשונים של 2024, נודע כי שלושה מועדונים גדולים יחפשו מאמן חדש לקראת הקיץ – צ'אבי התפטר מברצלונה, יורגן קלופ בישר כי יעזוב את ליברפול, ותומאס טוכל פוטר מבאיירן מינכן. באופן חריג למדי, כל השינויים היו אמורים להתבצע בתום העונה, והתברר שזה לא טריוויאלי כלל. וכך, בסופו של דבר, רק אחד מהטריו יוחלף הלכה למעשה. קלופ, שהותש נפשית ואיבד מוטיבציה. לא היה שום עניין לשנות את דעתו, וארנה סלוט כבר הוחתם במקומו.
לעומת זאת, צ'אבי חזר בו אחרי שברצלונה הבינה כי לא ניתן לאתר אלטרנטיבה טובה יותר, וכך אף חיזק את מעמדו בתוך המועדון. כעת, גם הסאגה המוזרה בבאיירן צפויה להגיע לסיום דומה – והוא יוצא דופן באמת. מתי לאחרונה ראיתם הנהלה מפטרת מאמן מראש, רק כדי להשלים איתו? ניתן להגדיר זאת כפארסה, אך בהתחשב בנסיבות שנוצרו, זו כנראה הברירה הכי פחות גרועה.
אז מה היה לנו? את ההודעה על הדחת טוכל בתום העונה פרסמה באיירן ב-21 בפברואר, אחרי שהקבוצה ספגה שלושה הפסדים רצופים. התבוסה 3:0 ללברקוזן הקטינה מאוד את הסיכוי לזכות באליפות, והפיאסקו ב-1:0 באולימפיקו מול לאציו בשמינית גמר ליגת האלופות צרם לא פחות – מה גם שבשני משחקים אלה בעטה באיירן פעם אחת בלבד למסגרת במצטבר. לאחר מכן הגיעה המעידה המשפילה 3:2 בבוכום, והגורל נחרץ. זה הוגדר כפרידה "בהסכמה הדדית", אך לאיש לא היה ספק כי ההנהלה יזמה אותה, ובפועל מדובר בפיטורים.
תומאס טוכל (רויטרס)ההחלטה הייתה מוצדקת מבחינות רבות. טוכל הסתכסך עם מוקדי כוח מסוימים בחדר ההלבשה, ובראשם ג’ושוע קימיך. אופיו השתלטני לא התאים מראש לפוליטיקה הפנימית המורכבת בבאיירן, והוא לא עמד גם בציפיות המקצועיות – אפילו שלו עצמו. רובם המוחלט של האוהדים התנגדו באופן נחרץ לפיטוריו של יוליאן נאגלסמן במרץ 2023, ולכן טוכל התקבל בקרירות מלכתחילה. התנהלותו לא שיפרה את מצבו בלשון המעטה, ואחרי ההודעה על עזיבתו הצפויה, נשמו ביציעי אליאנץ ארנה לרווחה.
ואולם, גם טוכל נשם לרווחה. הלחץ עליו היה עצום במהלך השנה שבילה במינכן, ולצד אכזבתו מהסיום המוקדם של העסקתו, הוא גם שמח להשתחרר מהעול. כשהוא לא צריך עוד לתכנן את העתיד, ולא מחויב לאף אחד, המאמן שינה את הגישה בחדר ההלבשה, והיחסים עם הסביבה החלו להשתפר. יש כאן הקבלה לא מבוטלת לשינוי שעבר צ'אבי אחרי שהתפטר. הקטלוני העיד בחלוף מספר שבועות כי הקבוצה משחקת טוב יותר בזכות כך, והאווירה בתוך המועדון השתנתה לטובה. באיירן עברה תהליך דומה עם טוכל, והתנהלותו לקראת העזיבה הייתה חיובית ביותר. מבחינת יחסי אנוש, היא הייתה קרובה לשלמות, ובשלושת החודשים האחרונים היה קשה לא לחוש כלפיו סימפתיה.
טוכל לא התבכיין, לא התקרבן, המשיך להפגין מקצוענות, ושידר מחויבות ותשוקה. הקהל התחבר אליו הרבה יותר אחרי שהוא נפצע בכף רגלו במהלך נאום בחדר ההלבשה לקראת משחק הגומלין מול לאציו, בו ניצחה באיירן 0:3. ליגת האלופות הפכה למשימתו העיקרית ובאיירן עשתה בה את המקסימום. היא נתפסה כאנדרדוג ברבע הגמר מול ארסנל, אבל הדיחה אותה עם 2:2 בלונדון ו-0:1 בגומלין משער של קימיך דווקא. גם בחצי הגמר מול ריאל היא לא הייתה רחוקה מניצחון מפואר בגומלין בסנטיאגו ברנבאו, לפני שנכנעה לקאמבק האופנתי של הלבנים בדקות הסיום.
אמנם מבחינה מקצועית העסק עדיין היה בעייתי למדי, ויעידו על כך בין היתר ההפסד בהיידנהיים וניהול משחק לא טוב של טוכל במחצית השנייה במדריד, אבל בכל הקשור ליחסיו של טוכל עם ההנהלה, השחקנים והאוהדים, חל שדרוג עצום. הוא אף הגיב באצילות לביקורת מוזרה של הנשיא לשעבר אולי הנס שטען כי המאמן לא מסוגל לקדם שחקנים צעירים שצמחו במועדון, כגון ג'מאל מוסיאלה ואלכסנדר פאבלוביץ'. "זה פוגע בי מאוד. במשך 15 שנותיי כמאמן, אני והצוות הוכחנו עד כמה קידום הצעירים חשוב לנו. להערה הזו אין שום בסיס, ולו מישהו אחר היה משמיע אותה הייתי מתעלם. העובדה כי היא מגיעה מאולי מעניקה לה טעם שונה", אמר טוכל – וניתן היה לחוש שהציבור לוקח את הצד שלו.
תומאס טוכל (רויטרס)ובינתיים, נתקל המנהל הספורטיבי החדש מקס אברל בקשיים גדולים מאוד באיתור מחליפו של טוכל. הוא נכנס לתפקיד במרץ, אחרי שההחלטה לפטר את המאמן כבר התקבלה, ולא ציפה כי משימתו הראשונה תהיה כה מאתגרת. אברל היה אמור לעסוק בתכנון בניית הסגל לעונה הבאה, אך במקום זאת התמקד בעיקר בחיפושים אחרי המאמן המתאים – והבין כי המועדון, ברוב שחצנותו, לא חשב על הסוגיה הזו לעומק.
הנחת העבודה בבאיירן הייתה כי ניתן יהיה לשכנע את צ'אבי אלונסו לעזוב את לברקוזן לטובת החזרה המרגשת לאליאנץ ארנה בה כיכב כשחקן, והיא התבררה כשגויה לחלוטין. הבאסקי בחר בצדק רב להמשיך בפרויקט עם האלופה הבלתי מנוצחת. לאור זאת, עברה תשומת הלב לנאגלסמן, ובבוואריה האמינו כי הוא ישמח לשוב ולהשלים את העבודה שנקטעה, בעיקר כי המנהלים שפיטרו אותו כבר לא עובדים במועדון. בפועל, המאמן הלאומי בחר להאריך את החוזה עם ההתאחדות, וקל מאוד להבין את הבחירה הזו. מי עוזב את נבחרת גרמניה לטובת הרפתקה במועדון בו כבר הפתיעו אותו לרעה?
בין לבין, היו דיווחים תכופים על מועמדותו של זינדין זידאן, אך התקבל הרושם כי שני הצדדים לא היו בטוחים ברעיון עד כדי כך שהמשא ומתן אפילו לא התחיל באופן רציני. אברל אף מעריך מאוד את רוברטו דה זרבי, אולם האיטלקי הצעיר של ברייטון נתפס על ידי הנס וחבורתו כאיש מקצוע לא מנוסה ולא סמכותי מספיק עבור מועדון כה גדול – ויש ספקות גדולים מאוד לגבי יכולתו להתאקלם בו.
צ'אבי אלונסו. בחר להמשיך בלברקוזן בצדק (רויטרס)אז אם כבר הבוסים רוצים מאמן מנוסה, הלך אברל בכל הכוח על ראלף ראנגניק, הפרופסור שזוכה להערכה גדולה מאוד בגרמניה. המוניטין הזה מוצדק בזכות עבודה יוצאת דופן בפרויקטים של הופנהיים ולייפציג, אך זו בדיוק הנקודה – ראנגניק חייב להשתלט על כל ההיבטים של המועדון על מנת להצליח, ועיקר פועלו הוא בניית אקדמיה וטיפוח צעירים.
הוא אף טוב יותר כמנהל על מאשר כמאמן, ומתקשה מאוד לעבוד עם כוכבים גדולים. לא פעם, הוא אף הצהיר שאינו מעוניין בכך, ולכן לא מונה בזמנו למילאן, ונכשל בתפקיד זמני במנצ'סטר יונייטד אליה לא היה צריך להגיע מלכתחילה. בקיצור, הוא לחלוטין לא מתאים לפוליטיקה הסבוכה של באיירן ולמטרות המועדון. על כן, קיבל ראנגניק החלטה נכונה מאוד כאשר דחה בסופו של דבר את החיזורים והעדיף להישאר בנבחרת אוסטריה, בה הוא עושה עבודה מצוינת, גם אחרי יורו 2024.
לבסוף, פנה אברל לאופציית אוליבר גלאסנר. המאמן האוסטרי הצליח בוולפסבורג ובפרנקפורט, ויש יסוד סביר להניח שהוא עשוי להיות בשל לקפיצת המדרגה לאליאנץ ארנה. הוא מתאים סגנונית, ואולי מסוגל להתמודד בשקט הנפשי שלו גם עם הסוגיות הפוליטיות המגוונות. אלא שהוא חתום בקריסטל פאלאס, אליה הצטרף ב-19 בפברואר – יומיים לפני שהוחלט להדיח את טוכל. האירוניה כאן זועקת לשמיים ומדגישה את החובבנות בה מתאפיין הניהול של באיירן לאחרונה. פאלאס סירבה להצעה כספית נדיבה שהוגשה לה על מנת לשחרר את האוסטרי מחוזהו, וגם הרעיון הזה לא התממש. זה כבר לא הצחיק אף אחד בבאיירן, והוחלט שכדאי להפסיק להתבזות.
כך חזר טוכל להיות רלוונטי. לזכותו ייאמר כי עד לפני מספר ימים הקפיד המאמן לפסול על הסף את האפשרות להישאר. "מועדונים לא משנים החלטות כאלה", הוא הקפיד לומר – ועשה זאת בכנות ובצניעות. הוא הבהיר שכל רצונו הוא לסיים את הקדנציה בטעם טוב, וטעם כזה אכן מורגש למרות שהקבוצה תסיים את העונה באופן חריג ללא תואר. לכן, כאשר הודלפה הכוונה לבטל את העזבת טוכל, היא התקבלה בשביעות רצון מכיוונים רבים. גם הקהל היה מוכן לכך, וגם שחקנים רבים.
תומאס טוכל (רויטרס)מנואל נוייר, תומאס מולר והארי קיין מוגדרים כאנשי מחנה טוכל בימים אלה – מה שלא בהכרח היה נכון קודם לכן. מבחינת קימיך, זו עלולה להיות בשורה רעה, אך ניכר שגם הסכסוך שלו עם המאמן דעך, ולפיכך הוא לא בהכרח יתעקש לעזוב אם טוכל יישאר.
המגעים של אברל עם טוכל ייכנסו כעת להילוך גבוה, והמקורות בעיתון ‘בילד’ טוענים כי המאמן ירצה להאריך את חוזהו עד 2026 לפחות. כאשר הרצון של ההנהלה ברור, הקלפים נמצאים בידו, ולכן הגיוני כי יקבל את מבוקשו. אם זה יקרה, תיווצר סוף כל סוף יציבות, ואפשר יהיה להתמקד בבנייה לעתיד.
מאידך, גם הלחץ יחזור, והבעיות הישנות של טוכל עלולות לצוץ מחדש. הוא רחוק מלהיות האדם האידאלי עבור באיירן, ואחרי הסאגה הארוכה הוא נותר רק כברירת מחדל – והוא יודע את זה.