אחד המשחקים המופלאים ביותר בטורניר מוקדמות המונדיאל הנוכחי נערך בנובמבר האחרון באדמונטון. ההתאחדות הקנדית בחרה בכוונה תחילה את האצטדיון הקר ביותר כדי לארח את מקסיקו והטמפטורה אכן צללה למינוס 10 מעלות במהלך ההתמודדות. הדשא היה קפוא, והרוח החורפית לא ריחמה, אבל ביציעים קפצו יותר מ-44 אלף צופים כדי להתחמם ולעודד את אליליהם. הקנדים השיגו את הניצחון המיוחל, 1:2, ללא בעיות מיוחדות, ואחרי שריקת הסיום קפצו השחקנים המאושרים להררי השלג שהקיפו את המגרש. הייתה זו שמחה טהורה שבישרה לעולם – קנדה בדרך למונדיאל.
טוב, זה עדיין ממש לא מובטח, אבל בתום שמונה מחזורים בשלב האחרון זו הנבחרת הבלתי מנוצחת היחידה. לקנדה ארבע ניצחונות וארבע תוצאות תיקו, והיא כבר עברה בענק את המבחנים הקשים במשחקי החוץ מול ארצות הברית ומקסיקו. היא מדורגת בפסגה, נקודה לפני האמריקאים ושתי נקודות לפני מקסיקו ופנמה. שבע נקודות שלמות מפרידות בינה לבין קוסטה ריקה במקום החמישי. שלוש הראשונות מעפילות אוטומטית לטורניר, הרביעית הולכת לפלייאוף נגד נציגת אוקיאניה, כלומר ניו זילנד, עם סיכויי עליה גבוהים למדי. לפיכך, גם אם תיכשל ותסיים רק במקום הרביעי, הצ'אנס לנסוע לגביע העולם יהיה מצוין, אבל בקנדה ממש לא חושבים בכיוון של פיאסקו מסוג זה. הנבחרת הזו פיתחה לפתע מנטליות של ווינרים.
פעם חילקו לכוכבים תווי קניה בסופר
זה חידוש מרענן ביותר, כי קנדה תמיד הייתה נמושה, אפילו במונחים של צפון אמריקה. למונדיאל היחיד שלה ב-1986 היא העפילה די במקרה, כאשר מקסיקו אירחה את הטורניר וארצות הברית עדיין הייתה נבחרת חלשה. אז נתנו הקנדים פייט לא רע מבחינה הגנתית, והפסידו לצרפת רק 1:0, אבל בשורה התחתונה עזבו בתום שלב הבתים ללא נקודות וללא שער זכות. ההופעה מרגישה כזיכרון רחוק, ומאז קנדה מעולם לא הייתה אפילו קרובה לעלייה.
קנדה פיתחה מנטליות של ווינרים (הטוויטר של נבחרת קנדה)במשך תקופה ארוכה מדי, הכדורגל היה פחות רלוונטי במדינה שמעדיפה מבחינה היסטורית הוקי קרח, בייסבול וענפי חורף שונים. בתחילת המילניום, למשל, נדרשו שחקני הנבחרת הבוגרת להחזיר את החולצות להתאחדות אחרי משחקים, על מנת ששחקני הנוער יוכלו להשתמש בהן. אחרי ניצחונות, העניקה ההתאחדות לכוכבים תגמול בדמות תווי קניה בסופרמרקט. הניהול היה חובבני, עלוב ומשפיל, בוודאי כאשר מדובר במדינה מערבית מתקדמת.
רמת העניין בכדורגל עלתה בהדרגה בעשור האחרון, במיוחד בזכות גלי ההגירה ממדינות רבות, אבל הנבחרת עדיין לא קיבלה תשומת הלב הראויה, והפסדיה התקבלו כמובנים מאליהם. הגישה השתנתה מהותית רק ב-2018, אז התרחשו שני אירועים מכוננים. ראשית, קנדה זכתה באירוח מונדיאל 2026, ביחד עם ארצות הברית ומקסיקו, ולפיכך הפך המשחק לחשוב הרבה יותר עבורה מבחינה פוליטית וחברתית. שנית, וזה חשוב אף יותר, מונה ג'ון הרדמן האנגלי למאמן הלאומי.
פסיכולוג בחסד שצמח בכדורגל נשים
ג'ון מי? בבריטניה הוא בקושי מוכר עד היום כי הרדמן לא שיחק כדורגל ברמה המקצוענית ורק עבד בצעירותו כמאמן זוטר במחלקת הנוער של סנדרלנד, לפני שנדד לניו זילנד בגיל 26, בחיפוש אחרי אופק מקצועי מבטיח יותר. ההימור הזה השתלם מעבר לכל הציפיות, וכבר בהיותו בן 30 קיבל לידיו הרדמן את נבחרת הנשים של המדינה. ההצלחה גרמה לקנדים להתעניין, וב-2012 הוא עבר לצד השני של הגלובוס כדי לאמן את נבחרת הנשים של קנדה, ולהצעיד אותה למדליות ארד בשתי אולימפיאדות ברציפות. ואז, בתחילת 2018, הוא קודם לנבחרת הגברים.
הרדמן גילה לתדהמתו אווירה של מחנאות ופלגנות. "יש לנו שחקנים מכל קצוות תבל: מסקוטלנד, מקולומביה, מסרביה, מג'מייקה, מניגריה – זה היופי של קנדה וזה מעניק לנו גיוון נהדר”, אמר האנגלי, “אבל במקום להוות נקודת חוזק, זו הייתה נקודת החולשה הכי גדולה שלנו. כולם רבו עם כולם, והיו אפילו מכות. הסביבה הייתה עוינת ושחקנים ממש לא יכלו להפיק מעצמם את המקסימום בתנאים אלה. את האויב הפנימי הזה היינו צריכים לחסל, והסברתי להם את זה. דיברתי עם כולם, והעברתי את המסר שאנחנו חייבים להיות מלוכדים. המטרה הייתה ליצור הרמוניה כי אז הכישרון של השחקנים היה אמור לבוא לידי ביטוי. עשינו זאת ועכשיו כולם באים לנבחרת עם חיוך על הפנים".
דייויס ודייויד – כוכבי על אמיתיים
ההתאחדות כלל לא דרשה מהרדמן להעפיל למונדיאל 2022, כי זה נתפס בגדר יעד לא ריאלי שגובל במדע בדיוני. המאמן עצמו הציב לעצמו את המטרה, ואז התברר שהגורל עזר לו מאוד. כאשר התחיל לעבוד בנבחרת, היו אלפונסו דייויס וג'ונתן דייויד נערים בני 17. הראשון כבר היה מוכר יחסית כילד פלא בוונקובר ווייטקאפס, השני כלל לא היה מוכר לקהל הרחב ואיש לא העלה בדעתו עד כמה מהירה תהיה נסיקתם של החברים. כיום הם הגורמים המובילים ביותר בהפיכתה של קנדה לנבחרת עוצמתית והאוהדים יכולים להזדהות עם שני כוכבים ברמה הגבוהה ביותר.
את דייויס מגדיר הרדמן כ"מתנה משמיים". היו ספקות סביב המעבר המתוקשר שלו לבאיירן מינכן בקיץ 2018, אבל הבחור שנולד במחנה פליטים בגאנה להורים ליברים וקיבל מקלט מדיני בגיל 5, התברר כעילוי נדיר. הוא תפס מקום קבוע בהרכב אלופת גרמניה כמגן שמאלי, היה שותף בכיר לזכייה בטרבל כולל ליגת האלופות ב-2020, ונחשב לדעת פרשנים רבים לאחד הטובים בעולם בתפקידו כיום. בנבחרת משתמש בו המאמן דווקא בהתקפה, כי כישוריו הטכניים זורעים הרס ופאניקה אצל היריבות, וכבר עכשיו יש לו 10 שערים ב-30 הופעות בינלאומיות – נתון מזהיר עבור שחקן בן 21.
"מתנה משמיים". אלפונסו דייויס (רויטרס)עם זאת, דייויד – יליד ניו יורק לזוג מהגרים מהאיטי – מקדים אותו באופן משמעותי בהיבט זה: לחלוץ המרכזי הקלאסי יש 18 שערים ב-24 הופעות. בניגוד לדייויס, ויתר דייויד על התנסות ב-MLS ובחר לעבור היישר לאירופה כאשר חתם בגנק. בחלוף שנתיים, שילמה תמורתו ליל סכום מפלצתי של 30 מיליון אירו ואחרי חודשי התאקלמות הוא היה בורג חשוב בזכייה סנסציונית באליפות על חשבון פאריס סן ז'רמן – ועושה העונה חיים משוגעים גם בליגת האלופות. וזו רק ההתחלה בגיל 22 – יש כאן פוטנציאל אמיתי להפוך לאחד הסקוררים המובילים בעולם.
תוסיפו אליהם את קייל לארין "המנוסה", כבר בן 26, שזכה אשתקד בדאבל בטורקיה עם בשיקטאש, ואת הקיצוני הצעיר טג'ון ביוקנן שחתם לאחרונה בקלאב ברוז', ותקבלו חוליית התקפה איכותית ביותר. על השער שומר מילאן בוריאן הוותיק, מהגר ממוצא סרבי שהתנסה בליגת האלופות עם הכוכב האדום בלגרד, ובעורף בולט המגן השמאלי סם אדקוגבה, יליד לונדון ממוצא ניגרי. החבורה הרב גונית הזו מצאה שפה משותפת בזכות מנהיגותו של הרדמן, וביחד הם סוחבים את קנדה לקמפיין נהדר.
פוטנציאל להפוך לאחד הסקוררים המובילים בעולם. ג'ונתן דייויד (רויטרס)ב-2026 הם כבר יהיו מנוסים
ההצלחה הזו הפכה את הכדורגל לענף אטרקטיבי הרבה יותר מבחינת הציבור. בשנים האחרונות כבר עקף הכדורגל את ההוקי כמשחק הנפוץ ביותר בקרב צעירים, בעיקר באיזורים עם אחוזים גבוהים של מהגרים. כעת יש גם נבחרת שאפשר להתגאות בה ולא לחינם יצאו 44 אלף אוהדים מבתיהם בערב חורפי באדמונטון כדי לעודד את קנדה בניסיונה להעפיל למונדיאל. ההתלהבות ביציעים לא יודעת גבול וכוכבים כמו דייויס ודייויד משמשים מודלים נפלאים לחיקוי עבור הילדים והנוער. הם מוכיחים שגם הקנדים יכולים לצמוח לכוכבים אמיתיים בזירה הבינלאומית.
הנסיקה הגיעה, אם כך, מוקדם מהמתוכנן, וזה יכול רק לשמח את המארגנים לקראת הטורניר הביתי ב-2026. "אי אפשר להצליח במונדיאל בלי להתנסות בו קודם", קובע הרדמן בן ה-46, שנהנה בעצמו ממעמד של סופרסטאר, ועשוי להישאר בתפקידו עוד שנים ארוכות אם ירצה בכך. יציבות היא מילת המפתח, ובקנדה יעשו הכל כדי לשמור על המומנטום החיובי בדרך לתהילה.
המשחקים הקרובים הם תחנות חשובות בדרך לשם – ביום שישי בלילה תתארח החבורה הזו אצל הונדורס, וביום ראשון תארח באונטריו את ארצות הברית. דייויס שסובל מבעיות לב, ייעדר, אבל גם בלעדיו יש לקנדים סיכוי ללקט את הנקודות הדרושות כדי לשמור על המקום בפסגה.
חוזר בגדול: לקראת הקאמבק המרגש של אריקסן